<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער האחד עשר</h1>
<h2>דף מ.</h2>
גרסינן בפרק חזקת הבתים [ב"ב ל"ט ע"ב] אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואינו צריך לומר כתובו. מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו, פירוש ולא קרינן בהו מפיהם ולא מפי כתבם. קנין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו, ויהיב טעמא רבא גופיה משום דסתם קנין לכתיבה עומד. הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו, וטעמא דמלתא שאינו רוצה שמלוה על פה תחזור מלוה בשטר. ובפרק זה בורר [סנהדרין כ"ט ע"ב] גרסינן הודה בפני שנים וקנו מידו כותבין ואם לאו אין כותבין, בפני שלשה ולא קנו מידו רב אמר כותבין ורב אסי אמר אין כותבים הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי, הודה במטלטלין וקנו מידו כותבין ואם לאו אין כותבין, במקרקעי ולא קנו מידו אמימר אמר אין כותבין ומר זוטרא אמר כותבין והלכתא כותבין, ובמטלטלין ואיתנהו בעינייהו איבעיא להו התם, ורבינא אמר כמקרקעי דמו רב אשי אמר כיון דמחסרי גוביאנה לא כתבינן. והלכתא כרב אשי, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות טוען ונטען [ה"ג]. ובפרק אע"פ [כתובות נ"ה ע"א] גרסינן אמר לעדים כתובו וחתומו והבו ליה קנו מניה לא צריך לאימלוכי ביה לא קנו מניה פומבדותאי אמרי לא צריך לאימלוכי ביה בני מתיא מחסיא אמרי צריך לאמלוכי ביה, והלכתא צריך לאמלוכי ביה, וכן פסק הריא"ף ז"ל. והא דאמר כתובו וחתומו והבו ליה לאו משום רישא אצטריך דכיון דקנו מניה אף על גב דלא אמר כתובו וחתומו והבו לא צריך לאימלוכי ביה כדמוכח ההיא דלעיל דפרק חזקת [ב"ב מ' ע"א] דסתם קנין לכתיבה עומד, אלא משום סיפא נקטיה דאף על גב דאמר כתובו וחתומו והבו ליה היכא דלא קנו מניה צריך לאימלוכי ביה, ואף על פי שאם אמר אדם לשלוחו תן חפץ זה לפלוני מסברא לא צריך לאימלוכי ביה שאני הכא שאיכא רגלים לדבר שהוא רוצה שימלכו בו מדלא הקנה מיד בקנין חליפין שמע מינה דאין דעתו להקנות לו מיד. והרמב"ם ז"ל כתב בפרק י"א מהלכות מלוה ולוה [ה"א] (לפיכך) האומר לעדים היו עלי עדים שאני חייב לזה מנה אין כותבין עדותם ונותנין למלוה שלא יחזירו עדות על פה מלוה בשטר עד שיאמר להם הלוה כתבו שטר וחתמו בו ותנו לו ואף על פי שאמר להם כך צריכין להמלך בו אחר שחתמו בשטר ואחר כך נותנין השטר ביד המלוה קנו מידו שהוא חייב לו מה הרי אלו כותבין ונותנין אף על פי שלא אמר להם כתובו שסתם קנין לכתיבה עומד ואינן צריכין להמלך בו. ובפרק הספינה [ב"ב ע"ז ע"א] גרסינן אמר (רבא) [רבה] בר יצחק אמר רב שני שטרות הן אמר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בזה ובזה. ומייתו לה נמי בפרק קמא דקדושין [כ"ז ע"א] והקשו המפרשים אמאי חוזר בשטר אם שדה זו במכר אפילו לא כתב השטר חייב באחריותה דאחריות טעות סופר הוא כדאיתא בפרק קמא דמציעא [י"ד ע"א] ובפרק אף על פי והמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים כדאיתא בפרק חזקת [ב"ב מ"א ע"ב], ואם במתנה אפילו נכתב השטר מה מזיקו הרי אינו חייב באחריותו. ותרצו קצת דקאי (במתנת) [במתנה] וקביל אחריותה עליו. ואבי זקני הרב רבינו יונה ז"ל [ב"ב ע"ז ע"א] תירץ דבשטר מכר קאי ושטרא אית ליה קלא וזילי נכסיה דנפיק עליה קלא דמשתעבדי נכסיה, אבל במתנה או [ב]מכר שאין בו אחריות כותבין אפילו שלא ברצונו. והקשו עליו דכיון דזכו עדים ללוקח היכי מצי הדר ביה. וחכמי הצרפתים ז"ל כתבו דכל זמן שלא כתב לו את השטר יכול לחזור בו בכתיבת השטר ויכול לומר לו רצונך שתהא בידך בלא שטר מוטב ואם לאו אחזיר לך מעותיך ויתבטל המכר, אבל אם אינו רוצה לכתוב השטר ואינו רוצה לבטל המקח אין שומעין לו שיכול הלוקח לטעון אני לא קניתי אלא על דעת שיכתוב לי השטר, וכן דעת ר"י והרא"ש ז"ל [ב"ב פ"ה ס"ה]. ור"ת ז"ל כתב דווקא בשטר מתנה יכול לחזור בו אבל בשטר מכר כותבין לו בעל כרחו. וקשה לדבריו מה מזיקו כתיבת השטר, ושמא רוצה לומר בשטר מתנה שיש בו אחריות כמו שכתבתי למעלה. והרמ"ה ז"ל חילק בין זיכה לו על ידי אחר ובין זיכה הוא בעצמו דמאי דאמרינן דחוזר בשטר היינו דווקא כשאומר לעדים זכו לפלוני אבל כשאומר ללוקח או למקבל בעצמו זכה ואכתוב לך שטר אינו יכול לחזור בו. ולישנא דגמרא דאיק כמימריה דרבנו מאיר ז"ל דקאמר זכו בשדה זה לפלוני וכתב[ו] לו השטר דמשמע דאמר לעדים שלא בפני הזוכה ומזכי ליה על ידיהו ומשום הכי מצי הדר כל כמה דלא הגיע השטר לידו. והעולה בידינו מזה הוא דבקנין סתם קנין לכתיבה עומד, ובלא קנין אפילו אמר להו כתובו וחתומו והבו צריכי לאמלוכי ביה. ובהודאה גם כן אין כותבין אלא אם כן קנו מידו, ואם לא קנו מידו אף על גב (דלא אמר) [דאמר] להו כתובו וחתומו והבו צריכי לאמלוכי ביה. ובהודאת קרקע כותבין ובמטלטלין אפילו איתנהו בעינייהו לא כתבי, ואם קבל עליו אחריותן כתוב בספר החשן בסימן ט"ל דכותבין ולא שני לן בין הודה בפני שנים להודה בפני שלושה דהא חש לה רב להא דרב אסי. והנ"מ בסתם קנין הוא דעומד לכתיבה אבל מיחה חוזר בו. ובזה נפלו מחלוקות תוס' אומרים דוקא במתנה שיש בה אחריות. ורבינו תם ז"ל אומר בכל מתנה במשמע פשט דבריהם. והרב רבינו יונה ז"ל אומר דוקא במכר הוא שיוכל לחזור בו אבל במתנה אינו חוזר. ור"י ז"ל והרא"ש ז"ל אומרים דיכול לחזור בו. והרמ"ה ז"ל מחלק בין מזכה לו על ידי אחר לזיכה לו בעצמו, דבמזכה לו על ידי אחר יכול לחזור בו, ועל ידי עצמו אינו יכול לחזור בו. והגאונים כתבו דאינו יכול לחזור בשטר[י] אקניאתא. ומסקנת הרמב"ן והרשב"א ז"ל בפרק קמא דקדושין [כ"ז ע"א] ובפרק הספינה [ב"ב ע"ז ע"א] דבכל יכול לחזור [בו], וכן דעת רש"י ז"ל והרשב"א ז"ל ועל זה ראוי לסמוך. אבל בתשובה כתב הרשב"א ז"ל [ח"א סימן אלף ל"ד] שכותבין אפילו בעל כרחו. והוסיף עוד הרא"ש ז"ל בתשובה [כלל ס"ו ס"א] בשם (הרמב"ם) [הרשב"ם] ז"ל שאפילו נכתב השטר יכול לחזור כל זמן שלא נמסר. ויש אומרים שאם אמר כתבו וזכו לו בשטר מיד שכתבוהו זכו לו ואינו יכול לחזור בו. והרמ"ה ז"ל כתב דא"ה יכול לחזור בו דבההיא שעתא אכתי ליתיה לשטרא בעלמא ואין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והסכים עמו בזה הרא"ש. וכתב עוד שאף על פי שנהגו בקצת המקומות שאומרים למקנה דע שנכתוב השטר על מנת שלא תמחה בנו, שאינו כלום. ויכול למחות בהם, ואף על פי שקנו מידו הוי קנין דברים ואין תקנה שלא יוכל לחזור בו, כן כתב בספר החשן בסימן (רמ"ח) [רמ"ג] ועוד האריך בזה. ובסימן פ"א כתב שהמודה לחברו שפרעו או המוחל לחברו חוב שיש לו עליו אין צריך לומר אתם עדי ולא כתובו דהודאה ומחילה כפרעון נינהו דבראיית העדים נגמר הדבר ואין צריך דבר אחר ולא שנא מלוה בשטר ולא שנא מלוה על פה והעדים מעידים וכותבין ואין לחוש לשום דבר. וכן כתבו קצת המפרשים בפרק חזקת [ב"ב מ' ע"א] גבי הודאה בפני שנים, וכן נמצא בתשובה בשם הראב"ד ז"ל. וממה שצריך לדעת הוא כי הרמב"ן ז"ל כתב בחדושיו בפרק גט פשוט [ב"ב קס"ז ע"ב] גבי כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו דלא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד אלא כשקנו בפני הלוקח, אבל שלא בפניו אין כותבין. ולפיכך כתב שאם בא מוכר לכתוב לו השטר כותבין לו ואם בא לוקח אין כותבין לו לפי שלא (הקנה) [היה קנין] בפניו. וה"ר ישעיה ז"ל בפרק קמא דקדושין [כ"ו ע"ב] והריב"ן ז"ל בפרק אף על פי כתבו דקנין סודר אינו מועיל שלא בפני הקונה, אבל רש"י ז"ל כתב דמהני, והביא הרבה ראיות לדבריו, וכן כתבו כדבריו הרמב"ן והרא"ש ז"ל ומפרשים אחרים בפרק קמא דקדושין [כ"ו ע"ב]. ובפרק קמא דמציעא [י"ד ע"א] גבי אחריות טעות סופר אמר שמואל שבח שפר ושעבוד צריך להמלך ופירושם וכו'.
<h2>דף עז.</h2>
גרסינן בפרק חזקת הבתים [ב"ב ל"ט ע"ב] אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואינו צריך לומר כתובו. מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו, פירוש ולא קרינן בהו מפיהם ולא מפי כתבם. קנין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו, ויהיב טעמא רבא גופיה משום דסתם קנין לכתיבה עומד. הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו, וטעמא דמלתא שאינו רוצה שמלוה על פה תחזור מלוה בשטר. ובפרק זה בורר [סנהדרין כ"ט ע"ב] גרסינן הודה בפני שנים וקנו מידו כותבין ואם לאו אין כותבין, בפני שלשה ולא קנו מידו רב אמר כותבין ורב אסי אמר אין כותבים הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי, הודה במטלטלין וקנו מידו כותבין ואם לאו אין כותבין, במקרקעי ולא קנו מידו אמימר אמר אין כותבין ומר זוטרא אמר כותבין והלכתא כותבין, ובמטלטלין ואיתנהו בעינייהו איבעיא להו התם, ורבינא אמר כמקרקעי דמו רב אשי אמר כיון דמחסרי גוביאנה לא כתבינן. והלכתא כרב אשי, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות טוען ונטען [ה"ג]. ובפרק אע"פ [כתובות נ"ה ע"א] גרסינן אמר לעדים כתובו וחתומו והבו ליה קנו מניה לא צריך לאימלוכי ביה לא קנו מניה פומבדותאי אמרי לא צריך לאימלוכי ביה בני מתיא מחסיא אמרי צריך לאמלוכי ביה, והלכתא צריך לאמלוכי ביה, וכן פסק הריא"ף ז"ל. והא דאמר כתובו וחתומו והבו ליה לאו משום רישא אצטריך דכיון דקנו מניה אף על גב דלא אמר כתובו וחתומו והבו לא צריך לאימלוכי ביה כדמוכח ההיא דלעיל דפרק חזקת [ב"ב מ' ע"א] דסתם קנין לכתיבה עומד, אלא משום סיפא נקטיה דאף על גב דאמר כתובו וחתומו והבו ליה היכא דלא קנו מניה צריך לאימלוכי ביה, ואף על פי שאם אמר אדם לשלוחו תן חפץ זה לפלוני מסברא לא צריך לאימלוכי ביה שאני הכא שאיכא רגלים לדבר שהוא רוצה שימלכו בו מדלא הקנה מיד בקנין חליפין שמע מינה דאין דעתו להקנות לו מיד. והרמב"ם ז"ל כתב בפרק י"א מהלכות מלוה ולוה [ה"א] (לפיכך) האומר לעדים היו עלי עדים שאני חייב לזה מנה אין כותבין עדותם ונותנין למלוה שלא יחזירו עדות על פה מלוה בשטר עד שיאמר להם הלוה כתבו שטר וחתמו בו ותנו לו ואף על פי שאמר להם כך צריכין להמלך בו אחר שחתמו בשטר ואחר כך נותנין השטר ביד המלוה קנו מידו שהוא חייב לו מה הרי אלו כותבין ונותנין אף על פי שלא אמר להם כתובו שסתם קנין לכתיבה עומד ואינן צריכין להמלך בו. ובפרק הספינה [ב"ב ע"ז ע"א] גרסינן אמר (רבא) [רבה] בר יצחק אמר רב שני שטרות הן אמר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בזה ובזה. ומייתו לה נמי בפרק קמא דקדושין [כ"ז ע"א] והקשו המפרשים אמאי חוזר בשטר אם שדה זו במכר אפילו לא כתב השטר חייב באחריותה דאחריות טעות סופר הוא כדאיתא בפרק קמא דמציעא [י"ד ע"א] ובפרק אף על פי והמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים כדאיתא בפרק חזקת [ב"ב מ"א ע"ב], ואם במתנה אפילו נכתב השטר מה מזיקו הרי אינו חייב באחריותו. ותרצו קצת דקאי (במתנת) [במתנה] וקביל אחריותה עליו. ואבי זקני הרב רבינו יונה ז"ל [ב"ב ע"ז ע"א] תירץ דבשטר מכר קאי ושטרא אית ליה קלא וזילי נכסיה דנפיק עליה קלא דמשתעבדי נכסיה, אבל במתנה או [ב]מכר שאין בו אחריות כותבין אפילו שלא ברצונו. והקשו עליו דכיון דזכו עדים ללוקח היכי מצי הדר ביה. וחכמי הצרפתים ז"ל כתבו דכל זמן שלא כתב לו את השטר יכול לחזור בו בכתיבת השטר ויכול לומר לו רצונך שתהא בידך בלא שטר מוטב ואם לאו אחזיר לך מעותיך ויתבטל המכר, אבל אם אינו רוצה לכתוב השטר ואינו רוצה לבטל המקח אין שומעין לו שיכול הלוקח לטעון אני לא קניתי אלא על דעת שיכתוב לי השטר, וכן דעת ר"י והרא"ש ז"ל [ב"ב פ"ה ס"ה]. ור"ת ז"ל כתב דווקא בשטר מתנה יכול לחזור בו אבל בשטר מכר כותבין לו בעל כרחו. וקשה לדבריו מה מזיקו כתיבת השטר, ושמא רוצה לומר בשטר מתנה שיש בו אחריות כמו שכתבתי למעלה. והרמ"ה ז"ל חילק בין זיכה לו על ידי אחר ובין זיכה הוא בעצמו דמאי דאמרינן דחוזר בשטר היינו דווקא כשאומר לעדים זכו לפלוני אבל כשאומר ללוקח או למקבל בעצמו זכה ואכתוב לך שטר אינו יכול לחזור בו. ולישנא דגמרא דאיק כמימריה דרבנו מאיר ז"ל דקאמר זכו בשדה זה לפלוני וכתב[ו] לו השטר דמשמע דאמר לעדים שלא בפני הזוכה ומזכי ליה על ידיהו ומשום הכי מצי הדר כל כמה דלא הגיע השטר לידו. והעולה בידינו מזה הוא דבקנין סתם קנין לכתיבה עומד, ובלא קנין אפילו אמר להו כתובו וחתומו והבו צריכי לאמלוכי ביה. ובהודאה גם כן אין כותבין אלא אם כן קנו מידו, ואם לא קנו מידו אף על גב (דלא אמר) [דאמר] להו כתובו וחתומו והבו צריכי לאמלוכי ביה. ובהודאת קרקע כותבין ובמטלטלין אפילו איתנהו בעינייהו לא כתבי, ואם קבל עליו אחריותן כתוב בספר החשן בסימן ט"ל דכותבין ולא שני לן בין הודה בפני שנים להודה בפני שלושה דהא חש לה רב להא דרב אסי. והנ"מ בסתם קנין הוא דעומד לכתיבה אבל מיחה חוזר בו. ובזה נפלו מחלוקות תוס' אומרים דוקא במתנה שיש בה אחריות. ורבינו תם ז"ל אומר בכל מתנה במשמע פשט דבריהם. והרב רבינו יונה ז"ל אומר דוקא במכר הוא שיוכל לחזור בו אבל במתנה אינו חוזר. ור"י ז"ל והרא"ש ז"ל אומרים דיכול לחזור בו. והרמ"ה ז"ל מחלק בין מזכה לו על ידי אחר לזיכה לו בעצמו, דבמזכה לו על ידי אחר יכול לחזור בו, ועל ידי עצמו אינו יכול לחזור בו. והגאונים כתבו דאינו יכול לחזור בשטר[י] אקניאתא. ומסקנת הרמב"ן והרשב"א ז"ל בפרק קמא דקדושין [כ"ז ע"א] ובפרק הספינה [ב"ב ע"ז ע"א] דבכל יכול לחזור [בו], וכן דעת רש"י ז"ל והרשב"א ז"ל ועל זה ראוי לסמוך. אבל בתשובה כתב הרשב"א ז"ל [ח"א סימן אלף ל"ד] שכותבין אפילו בעל כרחו. והוסיף עוד הרא"ש ז"ל בתשובה [כלל ס"ו ס"א] בשם (הרמב"ם) [הרשב"ם] ז"ל שאפילו נכתב השטר יכול לחזור כל זמן שלא נמסר. ויש אומרים שאם אמר כתבו וזכו לו בשטר מיד שכתבוהו זכו לו ואינו יכול לחזור בו. והרמ"ה ז"ל כתב דא"ה יכול לחזור בו דבההיא שעתא אכתי ליתיה לשטרא בעלמא ואין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והסכים עמו בזה הרא"ש. וכתב עוד שאף על פי שנהגו בקצת המקומות שאומרים למקנה דע שנכתוב השטר על מנת שלא תמחה בנו, שאינו כלום. ויכול למחות בהם, ואף על פי שקנו מידו הוי קנין דברים ואין תקנה שלא יוכל לחזור בו, כן כתב בספר החשן בסימן (רמ"ח) [רמ"ג] ועוד האריך בזה. ובסימן פ"א כתב שהמודה לחברו שפרעו או המוחל לחברו חוב שיש לו עליו אין צריך לומר אתם עדי ולא כתובו דהודאה ומחילה כפרעון נינהו דבראיית העדים נגמר הדבר ואין צריך דבר אחר ולא שנא מלוה בשטר ולא שנא מלוה על פה והעדים מעידים וכותבין ואין לחוש לשום דבר. וכן כתבו קצת המפרשים בפרק חזקת [ב"ב מ' ע"א] גבי הודאה בפני שנים, וכן נמצא בתשובה בשם הראב"ד ז"ל. וממה שצריך לדעת הוא כי הרמב"ן ז"ל כתב בחדושיו בפרק גט פשוט [ב"ב קס"ז ע"ב] גבי כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו דלא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד אלא כשקנו בפני הלוקח, אבל שלא בפניו אין כותבין. ולפיכך כתב שאם בא מוכר לכתוב לו השטר כותבין לו ואם בא לוקח אין כותבין לו לפי שלא (הקנה) [היה קנין] בפניו. וה"ר ישעיה ז"ל בפרק קמא דקדושין [כ"ו ע"ב] והריב"ן ז"ל בפרק אף על פי כתבו דקנין סודר אינו מועיל שלא בפני הקונה, אבל רש"י ז"ל כתב דמהני, והביא הרבה ראיות לדבריו, וכן כתבו כדבריו הרמב"ן והרא"ש ז"ל ומפרשים אחרים בפרק קמא דקדושין [כ"ו ע"ב]. ובפרק קמא דמציעא [י"ד ע"א] גבי אחריות טעות סופר אמר שמואל שבח שפר ושעבוד צריך להמלך ופירושם וכו'.
<h2>דף קסז:</h2>
גרסינן בפרק חזקת הבתים [ב"ב ל"ט ע"ב] אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואינו צריך לומר כתובו. מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו, פירוש ולא קרינן בהו מפיהם ולא מפי כתבם. קנין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו, ויהיב טעמא רבא גופיה משום דסתם קנין לכתיבה עומד. הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו, וטעמא דמלתא שאינו רוצה שמלוה על פה תחזור מלוה בשטר. ובפרק זה בורר [סנהדרין כ"ט ע"ב] גרסינן הודה בפני שנים וקנו מידו כותבין ואם לאו אין כותבין, בפני שלשה ולא קנו מידו רב אמר כותבין ורב אסי אמר אין כותבים הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי, הודה במטלטלין וקנו מידו כותבין ואם לאו אין כותבין, במקרקעי ולא קנו מידו אמימר אמר אין כותבין ומר זוטרא אמר כותבין והלכתא כותבין, ובמטלטלין ואיתנהו בעינייהו איבעיא להו התם, ורבינא אמר כמקרקעי דמו רב אשי אמר כיון דמחסרי גוביאנה לא כתבינן. והלכתא כרב אשי, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות טוען ונטען [ה"ג]. ובפרק אע"פ [כתובות נ"ה ע"א] גרסינן אמר לעדים כתובו וחתומו והבו ליה קנו מניה לא צריך לאימלוכי ביה לא קנו מניה פומבדותאי אמרי לא צריך לאימלוכי ביה בני מתיא מחסיא אמרי צריך לאמלוכי ביה, והלכתא צריך לאמלוכי ביה, וכן פסק הריא"ף ז"ל. והא דאמר כתובו וחתומו והבו ליה לאו משום רישא אצטריך דכיון דקנו מניה אף על גב דלא אמר כתובו וחתומו והבו לא צריך לאימלוכי ביה כדמוכח ההיא דלעיל דפרק חזקת [ב"ב מ' ע"א] דסתם קנין לכתיבה עומד, אלא משום סיפא נקטיה דאף על גב דאמר כתובו וחתומו והבו ליה היכא דלא קנו מניה צריך לאימלוכי ביה, ואף על פי שאם אמר אדם לשלוחו תן חפץ זה לפלוני מסברא לא צריך לאימלוכי ביה שאני הכא שאיכא רגלים לדבר שהוא רוצה שימלכו בו מדלא הקנה מיד בקנין חליפין שמע מינה דאין דעתו להקנות לו מיד. והרמב"ם ז"ל כתב בפרק י"א מהלכות מלוה ולוה [ה"א] (לפיכך) האומר לעדים היו עלי עדים שאני חייב לזה מנה אין כותבין עדותם ונותנין למלוה שלא יחזירו עדות על פה מלוה בשטר עד שיאמר להם הלוה כתבו שטר וחתמו בו ותנו לו ואף על פי שאמר להם כך צריכין להמלך בו אחר שחתמו בשטר ואחר כך נותנין השטר ביד המלוה קנו מידו שהוא חייב לו מה הרי אלו כותבין ונותנין אף על פי שלא אמר להם כתובו שסתם קנין לכתיבה עומד ואינן צריכין להמלך בו. ובפרק הספינה [ב"ב ע"ז ע"א] גרסינן אמר (רבא) [רבה] בר יצחק אמר רב שני שטרות הן אמר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בזה ובזה. ומייתו לה נמי בפרק קמא דקדושין [כ"ז ע"א] והקשו המפרשים אמאי חוזר בשטר אם שדה זו במכר אפילו לא כתב השטר חייב באחריותה דאחריות טעות סופר הוא כדאיתא בפרק קמא דמציעא [י"ד ע"א] ובפרק אף על פי והמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים כדאיתא בפרק חזקת [ב"ב מ"א ע"ב], ואם במתנה אפילו נכתב השטר מה מזיקו הרי אינו חייב באחריותו. ותרצו קצת דקאי (במתנת) [במתנה] וקביל אחריותה עליו. ואבי זקני הרב רבינו יונה ז"ל [ב"ב ע"ז ע"א] תירץ דבשטר מכר קאי ושטרא אית ליה קלא וזילי נכסיה דנפיק עליה קלא דמשתעבדי נכסיה, אבל במתנה או [ב]מכר שאין בו אחריות כותבין אפילו שלא ברצונו. והקשו עליו דכיון דזכו עדים ללוקח היכי מצי הדר ביה. וחכמי הצרפתים ז"ל כתבו דכל זמן שלא כתב לו את השטר יכול לחזור בו בכתיבת השטר ויכול לומר לו רצונך שתהא בידך בלא שטר מוטב ואם לאו אחזיר לך מעותיך ויתבטל המכר, אבל אם אינו רוצה לכתוב השטר ואינו רוצה לבטל המקח אין שומעין לו שיכול הלוקח לטעון אני לא קניתי אלא על דעת שיכתוב לי השטר, וכן דעת ר"י והרא"ש ז"ל [ב"ב פ"ה ס"ה]. ור"ת ז"ל כתב דווקא בשטר מתנה יכול לחזור בו אבל בשטר מכר כותבין לו בעל כרחו. וקשה לדבריו מה מזיקו כתיבת השטר, ושמא רוצה לומר בשטר מתנה שיש בו אחריות כמו שכתבתי למעלה. והרמ"ה ז"ל חילק בין זיכה לו על ידי אחר ובין זיכה הוא בעצמו דמאי דאמרינן דחוזר בשטר היינו דווקא כשאומר לעדים זכו לפלוני אבל כשאומר ללוקח או למקבל בעצמו זכה ואכתוב לך שטר אינו יכול לחזור בו. ולישנא דגמרא דאיק כמימריה דרבנו מאיר ז"ל דקאמר זכו בשדה זה לפלוני וכתב[ו] לו השטר דמשמע דאמר לעדים שלא בפני הזוכה ומזכי ליה על ידיהו ומשום הכי מצי הדר כל כמה דלא הגיע השטר לידו. והעולה בידינו מזה הוא דבקנין סתם קנין לכתיבה עומד, ובלא קנין אפילו אמר להו כתובו וחתומו והבו צריכי לאמלוכי ביה. ובהודאה גם כן אין כותבין אלא אם כן קנו מידו, ואם לא קנו מידו אף על גב (דלא אמר) [דאמר] להו כתובו וחתומו והבו צריכי לאמלוכי ביה. ובהודאת קרקע כותבין ובמטלטלין אפילו איתנהו בעינייהו לא כתבי, ואם קבל עליו אחריותן כתוב בספר החשן בסימן ט"ל דכותבין ולא שני לן בין הודה בפני שנים להודה בפני שלושה דהא חש לה רב להא דרב אסי. והנ"מ בסתם קנין הוא דעומד לכתיבה אבל מיחה חוזר בו. ובזה נפלו מחלוקות תוס' אומרים דוקא במתנה שיש בה אחריות. ורבינו תם ז"ל אומר בכל מתנה במשמע פשט דבריהם. והרב רבינו יונה ז"ל אומר דוקא במכר הוא שיוכל לחזור בו אבל במתנה אינו חוזר. ור"י ז"ל והרא"ש ז"ל אומרים דיכול לחזור בו. והרמ"ה ז"ל מחלק בין מזכה לו על ידי אחר לזיכה לו בעצמו, דבמזכה לו על ידי אחר יכול לחזור בו, ועל ידי עצמו אינו יכול לחזור בו. והגאונים כתבו דאינו יכול לחזור בשטר[י] אקניאתא. ומסקנת הרמב"ן והרשב"א ז"ל בפרק קמא דקדושין [כ"ז ע"א] ובפרק הספינה [ב"ב ע"ז ע"א] דבכל יכול לחזור [בו], וכן דעת רש"י ז"ל והרשב"א ז"ל ועל זה ראוי לסמוך. אבל בתשובה כתב הרשב"א ז"ל [ח"א סימן אלף ל"ד] שכותבין אפילו בעל כרחו. והוסיף עוד הרא"ש ז"ל בתשובה [כלל ס"ו ס"א] בשם (הרמב"ם) [הרשב"ם] ז"ל שאפילו נכתב השטר יכול לחזור כל זמן שלא נמסר. ויש אומרים שאם אמר כתבו וזכו לו בשטר מיד שכתבוהו זכו לו ואינו יכול לחזור בו. והרמ"ה ז"ל כתב דא"ה יכול לחזור בו דבההיא שעתא אכתי ליתיה לשטרא בעלמא ואין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והסכים עמו בזה הרא"ש. וכתב עוד שאף על פי שנהגו בקצת המקומות שאומרים למקנה דע שנכתוב השטר על מנת שלא תמחה בנו, שאינו כלום. ויכול למחות בהם, ואף על פי שקנו מידו הוי קנין דברים ואין תקנה שלא יוכל לחזור בו, כן כתב בספר החשן בסימן (רמ"ח) [רמ"ג] ועוד האריך בזה. ובסימן פ"א כתב שהמודה לחברו שפרעו או המוחל לחברו חוב שיש לו עליו אין צריך לומר אתם עדי ולא כתובו דהודאה ומחילה כפרעון נינהו דבראיית העדים נגמר הדבר ואין צריך דבר אחר ולא שנא מלוה בשטר ולא שנא מלוה על פה והעדים מעידים וכותבין ואין לחוש לשום דבר. וכן כתבו קצת המפרשים בפרק חזקת [ב"ב מ' ע"א] גבי הודאה בפני שנים, וכן נמצא בתשובה בשם הראב"ד ז"ל. וממה שצריך לדעת הוא כי הרמב"ן ז"ל כתב בחדושיו בפרק גט פשוט [ב"ב קס"ז ע"ב] גבי כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו דלא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד אלא כשקנו בפני הלוקח, אבל שלא בפניו אין כותבין. ולפיכך כתב שאם בא מוכר לכתוב לו השטר כותבין לו ואם בא לוקח אין כותבין לו לפי שלא (הקנה) [היה קנין] בפניו. וה"ר ישעיה ז"ל בפרק קמא דקדושין [כ"ו ע"ב] והריב"ן ז"ל בפרק אף על פי כתבו דקנין סודר אינו מועיל שלא בפני הקונה, אבל רש"י ז"ל כתב דמהני, והביא הרבה ראיות לדבריו, וכן כתבו כדבריו הרמב"ן והרא"ש ז"ל ומפרשים אחרים בפרק קמא דקדושין [כ"ו ע"ב]. ובפרק קמא דמציעא [י"ד ע"א] גבי אחריות טעות סופר אמר שמואל שבח שפר ושעבוד צריך להמלך ופירושם וכו'.
